פסק-דין בתיק ע"א 2697/04

ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כבוד השופטת ריבה ניב) מיום 5.5.04 בבש"א 185096/03 (ת"א 65845/03), שקיבלה באופן חלקי את בקשת המשיבות לדחות על הסף את תביעת המערערים מחמת התיישנות.

1.         העובדות הצריכות לעניין

(א)        ביום 10.12.93 התקשרו המערערים והמשיבות בהסכם מכר (להלן: - " הסכם המכר") שלפיו רכשו המערערים מן המשיבה 1 (להלן: "המשיבה"), בית שאמורה היתה לבנות כחלק מפרויקט קוטג'ים בהוד השרון.

ביום 8.2.94 הודיעו המערערים למשיבה על בקשתם לממש אופציה לבניית עליית גג; ביום 14.3.94 הסכימו הצדדים על שינויים מסוימים בתוכנית ובמפרט, ובתאריך 11.10.94 חתמו הצדדים על הסכם להחלפת הבית הנרכש, בבית אחר (להלן: - " הבית").

(ב)        החזקה בבית נמסרה למערערים ביום 11.9.95, לאחר שיום קודם לכן חתמו המערערים על פרוטוקול מסירה, שבו פורטה רשימה ארוכה של ליקויים, המשתרעת על פני תשעה (!) עמודים. על רשימה זו הוסיפו המערערים ופירטו ליקויים רבים נוספים ברשימות מיום 9.9.96 ו - 30.9.96.

המשיבה השיבה לטענות המערערים במסמך שערכה ביום 23.1.97 הנושא את הכותרת "תיקוני שנת בדק ביח"ד 139/1- משפ' גלמן". בפתח המסמך כותבת המשיבה כדלקמן:

"מתוך רשימת הליקויים שהעברתם למשרדנו, הריני לסכם בזאת את התיקונים שנבצע. נכונותנו לבצע את התיקונים המפורטים להלן אינה הודאה בחובתנו לבצע את התיקונים על פי החוזה ו/או על פי דין אלא מתוך רצון לסיים את חילוקי הדעות בינינו בדרכי שלום". (ההדגשה אינה במקור).

לאחר התיקונים הנפיקה המשיבה ביום 5.1.98 דוח שנת בדק ובו פירוט התיקונים שביצעה.

(ג)         ביום 17.7.03 הגישו המערערים לבית משפט השלום בפ"ת כתב תביעה בגין ליקויים אשר על פי הטענה לא תוקנו. לכתב התביעה צורפה חוות דעת מומחה שהעריך את נזקי המערערים בסך של 239,156 ש"ח. נוסף על כך תבעו המערערים פיצויים בגין נזקים נטענים שלא פורטו בחוות דעת המומחה, שכר טרחה למומחה וליועצים, שכר לחשמלאי, הפסד הכנסה ועוגמת נפש. בסך הכל הועמדה התביעה על סך של 419,628 ש"ח.

(ד)        המשיבים הגישו בקשה לסילוק על הסף מחמת העדר סמכות מקומית; ובהסכמת הצדדים הועברה התובענה לבית משפט השלום בתל-אביב.

(ה)       המשיבות הוסיפו והגישו בקשה לדחיית התביעה על הסף בשל התיישנות הואיל וחלפו יותר משמונה שנים מיום מסירת החזקה ויותר משבע שנים מיום ביצוע תיקוני שנת הבדק. לטענתן, תקופת ההתיישנות בגין ליקויי הבנייה שנטענו בכתב התביעה היא שש שנים והיא מורכבת משלוש שנות תקופת האחריות, ושלוש שנים, לכל היותר, של תקופת הבדק.

(ו)         המערערים התנגדו לבקשה בטענה כי עילת תביעה לליקויי בנייה גלויים מתיישנת בחלוף שבע שנים מתום שנת הבדק, וכי תקופת ההתיישנות לליקויי בנייה נסתרים, שאי אפשר היה לגלות באמצעים סבירים, מתחילה במועד הגילוי. המערערים הוסיפו וטענו כי תביעתם התבססה, בין השאר, על עוולת הרשלנות והפרת חובה חקוקה ובאשר לעוולות אלו קובעת פקודת הנזיקין תקופת התיישנות של עשר שנים; כי המשיבות הודו בקיום זכות תביעה לנוכח ביצוע תיקונים; וכי חלק מן הליקויים הם בבחינת "נזק מתמשך". 

2.          החלטת בית משפט קמא

(א)        בית משפט קמא קבע שפרוטוקול המסירה, כמו גם " הרשימות האינסופיות" של המערערים, מלמדים שאלה לא חסכו שבט ביקורתם מן המשיבה. המשיבה, נאלצה לעבור סעיף אחר סעיף, לבדוק ולהתייחס לטענות המערערים, וכבר במסמך תיקוני שנת הבדק מיום 23.1.97 הודיעה כי לא תתקן אחדים מן הליקויים.

(ב)        השופטת קמא דנה בכל אחד מפרקי חוות הדעת אשר צורפה לכתב התביעה וקבעה שרוב רובם של הליקויים הם ליקויים תכנוניים, ואי התאמות גלויות,  שהמערערים בדקו וראו מיד עם קבלת החזקה. מכאן, שלגבי אלה החלה תקופת ההתיישנות ביום מסירת החזקה, הוא יום הגילוי.

מטעם זה נדחתה התביעה בכל הנוגע לפרקים המתייחסים לתכנית המכר (פרק ב') ולמפרט הטכני (פרק ג').

בית המשפט פסק באופן דומה גם באשר לפרקים העוסקים בניקוז גגות הרעפים (פרק ה') ובדרך בניית הגגות (פרק ו'), דהיינו, שמדובר בליקויים תכנוניים וגלויים, אשר אם הפרו המשיבות את חיוביהן בקשר אליהן, התרחשה ההפרה במועד הבנייה, והתגלתה, או היתה ניתנת לגילוי, עם מסירת החזקה. לפיכך נדחו אף טענות אלו על הסף.

לתוצאה זהה הגיע בית המשפט קמא אף ביחס לשלד הבניה (פרק ז'), גובה מעקה

המדרגות, מזקף ראש בחדר המדרגות, סדיקה בקיר, טיח לא תיקני בחדר מדרגות, קיר לא צבוע  בממ"ד, חריגות מתכנית השינויים וסטייה מתקן באינסטלציה (פרקים יא', יב', יג' וטו'). הטענות בעניין פרק השונות (יט') העוסק בין היתר באספקת תעודות אחריות, נדחו אף הן מן הטעם שתקופת האחריות לפרטים שבגינם נדרשה אחריות, חלפה.